הבסיס לשאלה זו מצוי בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות שקובע: כי "מידע עסקי שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו".
מכאן יש צורך לבחון את השאלות הבאות:
א) האם החברה נקטה בכל אמצעי כדי לשמור על סודיות רשימת לקוחותיה
ב) האם רשימת הלקוחות הייתה מצויה גם בידי עובדים אחרים
ג) האם רשימה זו פורסמה בציבור
ד) האם יש ערך מסחרי לרשימת הלקוחות
ה) האם קיימת תחרות בין המעסיק הקודם למעסיק החדש הנוגע לרשימת הלקוחות
ו) האם מי שנגדו מופנית הטענה לעניין גניבת סוד מסחרי – רשימת לקוחות, הינו עובד זוטר או מנהל בכיר (בשל היקף הידע שיש לאותו עובד על הלקוחות).
המסקנה היא כי רשימת לקוחות של חברה תהווה "סוד מסחרי" עת התשובות לרשימת השאלות שלעיל תהיה חיובית.
ולכן אין זה מובן מאליו שרשימת לקוחות היא סוד מסחרי וכל מקרה נבחן לגופו של עניין תוך איזון האינטרסים לנוגעים בדבר – הציבור הרחב, העובד והמעסיק.
