ניהול עצמי של תאגיד בהליכי חדלות פירעון: עיון בסעיף 8 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018

חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: "החוק" או "חוק חדלות פירעון"), חולל רפורמה משמעותית בדיני חדלות הפירעון בישראל. אחת הסוגיות המרכזיות והחדשניות בחוק היא האפשרות המוקנית לתאגיד, בנסיבות מסוימות, להמשיך ולנהל את עסקיו גם לאחר פתיחת הליכי חדלות פירעון בעניינו. סעיף 8 לחוק, העומד במוקד מאמר זה, מעגן את סמכות בית המשפט להורות כי ניהול התאגיד יוותר בידי נושאי המשרה שלו, בכפוף לפיקוחו של נאמן, וזאת במטרה להוביל לשיקומו הכלכלי.

מבוא: תכלית החוק ושיקום תאגידים

דיני חדלות הפירעון המסורתיים התמקדו בעיקר בכינוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו באופן יעיל ושוויוני. חוק חדלות פירעון החדש, לעומת זאת, מציב את שיקומו הכלכלי של החייב כתכלית מרכזית, לצד השאת שיעור החוב שייפרע לנושים ומזעור הנזק למשק. תפיסה זו מכירה בכך שתאגיד פעיל, גם אם נקלע לקשיים תזרימיים, טומן בחובו ערך כלכלי וחברתי – מקומות עבודה, מוניטין, ידע וקשרי מסחר – אשר פירוקו עלול להביא לאובדנם.

מתוך תפיסה זו, סעיף 8 לחוק מספק כלי גמיש המאפשר לבית המשפט לבחור במנגנון המכונה בספרות המשפטית האמריקאית "Debtor-in-Possession" (DIP). במודל זה, ההנהלה הקיימת של התאגיד, אשר מכירה את עסקיו, לקוחותיו וספקיו באופן האינטימי ביותר, היא זו שתוביל את מהלך ההבראה, תחת פיקוח ובקרה של נאמן שימונה על ידי בית המשפט.

ניתוח הוראות סעיף 8 לחוק

סעיף 8(א) לחוק קובע כי אם ניתנה החלטה על פתיחת הליכים לגבי תאגיד, רשאי בית המשפט להורות כי סמכויות הניהול והייצוג של התאגיד יישארו בידי נושאי המשרה בו, במלואן או בחלקן. החלטה זו כפופה לשני תנאים מצטברים מרכזיים:

1. יוזם ההליך הוא התאגיד עצמו: ההסדר מיועד למצבים שבהם התאגיד, מתוך הבנת מצבו ומתוך רצון כן להשתקם, הוא זה שפונה לבית המשפט בבקשה למתן צו לפתיחת הליכים. מצב זה מעיד, לכאורה, על תום ליבו של התאגיד ועל נכונותו לשתף פעולה בהליך ההבראה.
2. השיקום הכלכלי הוא תכלית ההליך: בית המשפט צריך להשתכנע כי המשך ניהול התאגיד על ידי הנהלתו הקיימת יתרום באופן המיטבי להשגת מטרת השיקום, וכי אין חשש ממשי לפגיעה בנושים או להברחת נכסים.

במקביל להשארת הניהול בידי התאגיד, ממנה בית המשפט נאמן. תפקידו של הנאמן במודל זה אינו לנהל את התאגיד ביום-יום, אלא לפקח על פעולות ההנהלה, לבחון את התנהלותה, ולאשר פעולות חריגות כפי שיקבע בית המשפט. הנאמן משמש כ"עיניים והאוזניים" של בית המשפט ושל הנושים, ומבטיח שהליך השיקום מתנהל בשקיפות, בהגינות ובהתאם להוראות החוק והחלטות בית המשפט. סמכויות הנאמן יכולות להיות רחבות או מצומצמות, בהתאם לנסיבות המקרה ולהחלטת השופט הדן בתיק.

האיזון הראוי: יתרונות וסיכונים

ההסדר הקבוע בסעיף 8 מגלם איזון עדין בין אינטרסים שונים.

היתרונות המרכזיים:

• יעילות ורציפות תפקודית: השארת ההנהלה הקיימת מונעת את הזעזוע הכרוך בכניסת מנהל חיצוני ("בעל תפקיד") שאינו מכיר את העסק, ובכך מאפשרת שמירה על רציפות תפעולית, קשר עם לקוחות וספקים, ומניעת אובדן ידע ארגוני קריטי.
• הפחתת עלויות: עלויות ההליך עשויות להיות נמוכות יותר כאשר אין צורך לממן שכר טרחה מלא למנהל מיוחד שמחליף את כלל הנהלת החברה.
• תמריץ להבראה מוקדמת: האפשרות להמשיך ולשלוט בחברה מעניקה תמריץ חיובי לבעלי שליטה ונושאי משרה לפנות לבית המשפט בשלב מוקדם, בטרם קריסתה המוחלטת של החברה, ובכך מגדילה את סיכויי השיקום.

הסיכונים והאתגרים:

• ניגוד עניינים מובנה: אותה הנהלה שהובילה את התאגיד למצבו הקשה, היא זו שאמונה כעת על הבראתו. קיים חשש טבעי כי ההנהלה תפעל לטובתה האישית או לטובת בעלי המניות, על חשבון הנושים.
• סיכון להמשך ניהול כושל: ייתכן כי הקשיים אליהם נקלע התאגיד נובעים מניהול לקוי, והשארת אותם מנהלים עלולה להנציח את דפוסי הפעולה הבעייתיים.
• פגיעה באמון הנושים: נושים רבים עשויים לחוש אי-נוחות ואף להתנגד למצב שבו מי שחבים להם כספים ממשיכים לנהל את העסק ללא פיקוח הדוק.

תפקיד בית המשפט והנאמן כגורמים מאזנים

בשל הסיכונים הטמונים במודל זה, תפקידם של בית המשפט והנאמן הוא קריטי. בית המשפט נדרש להפעיל שיקול דעת רחב ולהשתכנע, על בסיס ראיות מוצקות, כי התאגיד אכן כשיר לנהל את שיקומו. עליו לבחון את נסיבות הקריסה, את תום ליבם של נושאי המשרה, ואת קיומה של תוכנית הבראה ראשונית סדורה.

הנאמן, מצידו, חייב להיות גורם דומיננטי ופעיל. עליו לקיים פיקוח אפקטיבי, לדרוש ולקבל דיווחים שוטפים, לבחון כל עסקה משמעותית, ובמידת הצורך, להתריע בפני בית המשפט על כל חריגה או פעולה הפוגעת בנושים. החוק מעניק לבית המשפט את הסמכות לשנות את היקף סמכויות ההנהלה והנאמן בכל עת, ואף ליטול מההנהלה את סמכויות הניהול ולהעבירן במלואן לנאמן, אם יתברר כי ההסדר אינו משרת עוד את תכלית החוק.

לסיכום, סעיף 8 לחוק חדלות פירעון מהווה כלי ניהולי-משפטי מתקדם, המבקש ליישם תפיסה כלכלית מודרנית של שיקום תאגידים. הוא מכיר בערך הקיים בהנהלה המכירה את עסקי החברה, ומעניק לה הזדמנות, תחת פיקוח הדוק, להוביל את התאגיד לחוף מבטחים. הצלחתו של מנגנון זה תלויה באופן ישיר ביכולתם של בתי המשפט והנאמנים ליישם אותו בזהירות הראויה, תוך שמירה מתמדת על זכויותיהם של כלל המעורבים בהליך, ובראשם ציבור הנושים.